הודעה לתקשורת מעמותת מגן זכויות אנוש
ביולי 2017 הגיעה מ', בת 66 מצפון הארץ לנקודת שבירה, וניסתה להתאבד ע"י בליעת כדורים. למזלה מצאו אותה בזמן, ופינו אותה לחדר מיון. שם עשו לה שטיפת קיבה, והצילו את חייה. מאחר ומ' הייתה בעלת רקע פסיכיאטרי, התייחסו אליה כאל מטורפת מוחלטת. איש לא טרח להסביר לה אילו תרופות נותנים לה, והן ניתנו לה במשך כמה ימים בכפייה עוד לפני שהוצאה לה הוראת אשפוז כפוי במוסד פסיכיאטרי בגליל.
2 אחים דחפו אותה לאלונקה והובילו אותה כמו חפץ, בגסות ובזלזול. כשביקשה לקחת את חפציה לפני המעבר, איימו עליה שייקשרו אותה. את העירוי שהיה לה תלשו לה בפראות מהווריד.
באשפוז הכפוי סיממו אותה במינונים שגרמו לה לסיוטי לילה, שלטענתה מעולם לא היו לה בעבר והביאו אותה עד כדי עילפון. היא שכבה במיטה מבלי יכולת לזוז שעות רבות, נאלצה לעשות את צרכיה על עצמה, ושכבה רטובה במשך שעות רבות. כשביקשה מהצוות שילוו אותה לשירותים, הם סירבו באדישות. הפסיכיאטר שרשם את התרופות והמינונים עבורה מעולם לא פגש בה או הציג את עצמו. כשסירבה ליטול את מינוני התרופות שנרשמו לה, קיבלה כעונש זריקות מכאיבות שמקשות על הישיבה וההליכה וגררה רגל במשך שבוע. לטענתה חוותה בעצמה והייתה עדה לאלימות פיזית כלפי חולים, שכללה לא רק החזקה בכוח אלא גם מכות.
למרות התקנות המחייבות, קיבלה מ' עלון המפרט את זכויות החולה רק לאחר שישה שבועות של אשפוז. ממנו למדה שהיא יכולה לחתום על טופס בקשה לאשפוז מרצון, שמאפשר לה לבקש להשתחרר באופן מידי. היא חתמה על הטופס והשתחררה לאחר מספר ימים.
מ' פנתה לעמותת "מגן לזכויות אנוש" ומתנדבי העמותה הכינו והגישו בשמה תלונה רשמית לרשויות על התנהלותם המטלטלת של הפסיכיאטרים המעורבים ושל מנהלת המרכז הפסיכיאטרי.
יהודה קורן, דובר העמותה, אומר כי מצופה מרופא במוסד רפואי, לעזור למטופל, במיוחד מטופל בעל רקע פסיכיאטרי, להחלים ולהתאושש ממצב נפשי רגיש. במקום זאת, על פי עדות המתלוננת הטיפול והיחס שניתן לה היה דומה יותר להתעללות. כמה סבל צריך לעבור אדם לפני שהוא מבצע ניסיון התאבדות. כמה אכזריות צריכה להיות לאדם שמגדיר עצמו רופא, שממונה על בריאותו הגופנית והנפשית כאשר הוא גורם לאדם כזה לחוות, בשם העזרה, סימום יתר תוך התעלמות מתופעות הלוואי הקשות, התעלמות מבקשותיו, הפרת זכויותיו האישיות, יחס משפיל וענישה. הדרך היחידה להפחית התאכזרות כלפי מטופלים היא פיקוח חיצוני על היחס לחולים בכל מחלקה סגורה בארץ.
ביולי 2017 הגיעה מ', בת 66 מצפון הארץ לנקודת שבירה, וניסתה להתאבד ע"י בליעת כדורים. למזלה מצאו אותה בזמן, ופינו אותה לחדר מיון. שם עשו לה שטיפת קיבה, והצילו את חייה. מאחר ומ' הייתה בעלת רקע פסיכיאטרי, התייחסו אליה כאל מטורפת מוחלטת. איש לא טרח להסביר לה אילו תרופות נותנים לה, והן ניתנו לה במשך כמה ימים בכפייה עוד לפני שהוצאה לה הוראת אשפוז כפוי במוסד פסיכיאטרי בגליל.
2 אחים דחפו אותה לאלונקה והובילו אותה כמו חפץ, בגסות ובזלזול. כשביקשה לקחת את חפציה לפני המעבר, איימו עליה שייקשרו אותה. את העירוי שהיה לה תלשו לה בפראות מהווריד.
באשפוז הכפוי סיממו אותה במינונים שגרמו לה לסיוטי לילה, שלטענתה מעולם לא היו לה בעבר והביאו אותה עד כדי עילפון. היא שכבה במיטה מבלי יכולת לזוז שעות רבות, נאלצה לעשות את צרכיה על עצמה, ושכבה רטובה במשך שעות רבות. כשביקשה מהצוות שילוו אותה לשירותים, הם סירבו באדישות. הפסיכיאטר שרשם את התרופות והמינונים עבורה מעולם לא פגש בה או הציג את עצמו. כשסירבה ליטול את מינוני התרופות שנרשמו לה, קיבלה כעונש זריקות מכאיבות שמקשות על הישיבה וההליכה וגררה רגל במשך שבוע. לטענתה חוותה בעצמה והייתה עדה לאלימות פיזית כלפי חולים, שכללה לא רק החזקה בכוח אלא גם מכות.
למרות התקנות המחייבות, קיבלה מ' עלון המפרט את זכויות החולה רק לאחר שישה שבועות של אשפוז. ממנו למדה שהיא יכולה לחתום על טופס בקשה לאשפוז מרצון, שמאפשר לה לבקש להשתחרר באופן מידי. היא חתמה על הטופס והשתחררה לאחר מספר ימים.
מ' פנתה לעמותת "מגן לזכויות אנוש" ומתנדבי העמותה הכינו והגישו בשמה תלונה רשמית לרשויות על התנהלותם המטלטלת של הפסיכיאטרים המעורבים ושל מנהלת המרכז הפסיכיאטרי.
יהודה קורן, דובר העמותה, אומר כי מצופה מרופא במוסד רפואי, לעזור למטופל, במיוחד מטופל בעל רקע פסיכיאטרי, להחלים ולהתאושש ממצב נפשי רגיש. במקום זאת, על פי עדות המתלוננת הטיפול והיחס שניתן לה היה דומה יותר להתעללות. כמה סבל צריך לעבור אדם לפני שהוא מבצע ניסיון התאבדות. כמה אכזריות צריכה להיות לאדם שמגדיר עצמו רופא, שממונה על בריאותו הגופנית והנפשית כאשר הוא גורם לאדם כזה לחוות, בשם העזרה, סימום יתר תוך התעלמות מתופעות הלוואי הקשות, התעלמות מבקשותיו, הפרת זכויותיו האישיות, יחס משפיל וענישה. הדרך היחידה להפחית התאכזרות כלפי מטופלים היא פיקוח חיצוני על היחס לחולים בכל מחלקה סגורה בארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה